קצת עלי - עמית הובר


שלום לכולם ונעים להכיר, שמי עמית הובר, צלם פרילנסר - סטילס ווידאו. 

התחלתי את דרכי בעולם הצילום בגיל 17, מתוך סקרנות ונטייה טבעית ליצירתיות. 

עם השנים הפכתי להיות צלם רב גווני, בזכות הפתיחות והיכולת להשתמש בצילום ככלי ביטוי. 


הצילום עבורי הוא מסע אין סופי בזמן ובמרחב. התמונות שאני מצלם ממחישות לי רגע ייחודי בחיים שלא ישוב. כשאני חושב על המושג "אודות", בהקשר לצילום, נפרשת למולי הדרך שבה בחרתי ללכת, אותן תחנות בחיי שעיצבו את מי שאני. התמונות שצילמתי עזרו לגיבוש המודעות שלי כאדם. 

היופי של הצילום בעייני הוא היכולת להנציח מציאות מתוך נקודת מבט אישית, וכך ללא מילים, לתעד את הדרך בה אני מתבונן בעולם. היצירה עבורי היא תהליך ארוך של חיפוש מתמיד והתבוננות פנימית. ברגעים של שלווה, הסיפוק שאני חש נחשף בתמונות.


מסע הצילום שלי

יוון 

בתור ילד תמיד אהבתי אופנועים. כך מצאתי את עצמי לפני הצבא בטיול ביוון עם חבר, נוסע על אופנוע ישן עם מצלמת פוקט ביד ומצלם בעיקר נופים ומבנים מיוחדים של האיים. קרה משהו בחיבור ביני לבין המצלמה בטיול הזה. עד היום כשאני עובר דירה ומוצא את האלבום הישן הזה מגיל 17, אני מחייך בהנאה מול זיכרון ישן ומתוק.

אמסטרדם

התאהבתי בעיר הזאת מהרגע הראשון. נסעתי אליה עם החבר הכי טוב שלי עד היום. אחרי שירות צבאי מתיש, יצאנו לטיול קצר אך ללא הרבה גבולות... מצאנו את עצמנו מצלמים אחד את השני. מתעדים בשחור לבן את החוויות שעברנו ביחד וכל אחד עם עצמו. היכולת של הצילום להעביר את התחושות של החוויות שעברנו שם הדהימה אותי לחלוטין. 

ישראל

הגעתי ל"קמרה אובסקורה" בחיפה עם המון סקרנות לגבי הצילום. תהליך הפיתוח והדפסת התמונה באופן עצמאי במעבדה, לבד בחושך עם היצירה, מהתחלה ועד הסוף, דרך הכימיקלים וההתעסקות עם חומר שיוצר בסוף תמונה של רגע, השאירו אותי שעות על גבי שעות מאחורי הווילון השחור...

ניו-יורק

קצת קשה לתאר במילים מה עובר על אדם אחרי שנה של חיים רגועים בעין גב לשפת הכנרת, כשהוא נוחת לפתע בעיר כמו ניו יורק. עולם חדש נגלה בפניי. לניו יורק הגעתי כדי לבקר את אחי נעם, שגר שם כבר יותר משנה. נעם עבר לגור בלופט של צלמת שנסעה לטייל, והשאירה לו את המקום עם מעבדת חושך פרטית ומיקום מדהים בשכונת אמנים. כל היום הסתובבנו ברחובות וצילמנו. במקום הזה נוצר החיבור הראשוני ביני ובין נעם בעולם הצילום.

הודו

חזרתי מהודו עם 2500 תמונות שצילמתי בפילם ועם הרגשה שנולדתי מחדש. עם הזמן הבנתי שהודו בשבילי היא משהו עמוק שנמצא הרבה מעבר למילים ולתמונות... מה שכן, עברתי בה במסע של שמונה חודשים את שיעורי הצילום הקשים, המרתקים והחשובים בחיי. 

ישראל

כשחזרתי מהודו לישראל הרגשתי כאילו עברתי דרך מנהרת הזמן. אמנם חזרתי הביתה, אבל הרגשתי כמו ילד שיצא מתוך אגדה קסומה אל מציאות לא ברורה. חיפוש עצמי הוביל אותי לבקר בחוות נחשים של ידידה טובה. החיבור לנחשים היה מיידי ולקח אותי למסע הצילום המרתק ביותר בחיי. 

בסוף המסע הצגתי את התערוכה - "לחשים מכוכב ויפרה". התערוכה הוצגה בתיאטרון "הסמטה" ובגלריה של המכון הצרפתי בתל אביב.

המשכתי ללימודי צילום גיאוגרפי בבית הספר של "מסע אחר". צילמתי בין היתר לעיתונים ולמגזינים כמו "טבע הדברים" ו"עיתון חי". במקביל לצילום למדתי פילוסופיה ומזרח אסיה באוניברסיטת ת"א. למדתי טאי צ'י בווינגייט במשך שנתיים לתעודת הוראה כמדריך טאי צ'י צ'ואן.


ת"א

העיר הזאת היא המקום המורכב ביותר שגרתי בו. אני אומר זאת בזכות העובדה שבחרתי לגור בה ולעזוב אותה כל כך הרבה פעמים בחיי. בת"א למדתי צילום סטודיו בבית ספר "גברא", שם רכשתי ידע רב בצילום עם פלשים ותאורה. התנסיתי בתכנון והפקה של פרויקטים צילומים מורכבים. 

רמת גן

כיום אני חי, יוצר ומצלם ברמת גן. יש לי ילדה מקסימה ואהובה, שהיא מקור הכח וההשראה שלי בחיים הנפלאים האלה. מצאתי ברמת גן מצד אחד עיר שקרובה ונגישה למרכז התרבותי, האמנותי וכמובן לצילום שקרוב לליבי וזורם בדמי..וכנראה לא יעזוב אותי עד סוף חיי..ומצד שני עיר שקטה בלי הרבה רעש מחריש אוזניים והמולה מסביב. 

לאן עוד פניי מועדות אין לדעת..וטוב שכך..כי בחיים כמו בצילום.. המציאות היא מעל ומעבר לכל דמיון..ועל כך אני מאושר ומודה כל יום. 


האתר נבנה במערכת 2all | בניית אתרים